מאת: צילי, סטודנטית

גילת יקרה
אשקר אם אומר שלא הייתי סקפטית בתחילת התהליך אתך. הרגשתי כל-כך כבולה ושקועה בתוך הבוץ- שנהיה סמיך יותר ויותר במשך השנים- שמה שהעסיק אותי היה, באיזו צורה יהיה הכי פשוט לחיות עם העיוות הזה. ייחלתי לשינוי- אך לא האמנתי שהוא אפשרי.
בזכות הרגישות שלך, זיהית על פני ה"הכל בסדר" תמיד שלי, את זה שלא הכל בסדר. גרמת לי לבטוח בך ולספר לך עניין ששמרתי לעצמי משך שנים. עניין ששיבש לי תקופות, הקטין אותי ושיבש לא פעם את הראיה שלי על החיים.
אז למדתי לבטוח, להאמין ולספר, ובזכות העבודה אתך, הליווי וההנחיה שלך, עברתי תהליך והגעתי למקום אחר- שטוב לי בו ורגוע, שההסתכלות שלי שלווה יותר, החשיבה שלי נינוחה יותר והעשייה שלי יעילה ובטוחה הרבה יותר. אני יותר נוכחת- הרבה יותר מרגישה.
גרמת לי לחשוב, לנתח דברים באופן קצת אחר, לא להיבהל ולסגת מכל מסוכה, גם לא להיכנס בה- אבל כן לדלג (גם אם לא תמיד בקלילות) מעליה.
אז תודה לך על הכל!
את אדם מיוחד עם איכויות נדירות שאני שמחה שיצא לי להכיר. שמחה שנשלחתי, בידי הגורל, לעשות את העבודה שלי על עצמי איתך. תודה על הכלים השימושיים שיהיו לי לעזר בהמשך הדרך.
מאחלת לך כל-טוב ושתמשיכי להפיק סיפוק מעבודת הקודש שלך ולהגשים את ייעודך.
באהבה וים הערכה,
צילי