מאת: שחר

אני זוכר את הבית הישן
בכל מקום טלוויזיות, בכל מקום רעש רק כדי להשתיק את המחשבות, את הבדידות.
במקום זה הכנסתי לי רעל ממקום אחר, הטלוויזיה מנגנת פוליטיקה ופשע ברחובות. ככה עשר שנים שהמחשבות עובדות שעות נוספות. המציאות אינה מציאות, אתה קיים במחשבות לא נוכח. ביטחון עצמי בשפל הנמוך ביותר, רצון לזוז לעשות משהו היה נראה כאילו חרב עולמי. עשיתי דברים טיילתי בעולם אבל לא הייתי נוכח. החברים שעוד נשארו אלה שנסעתי איתם לחו״ל גם אותם לא אהבתי ניסיתי למלא מקום, לנסות להרגיש משהו, לחיות!
כלום לא צלח. אני מת בפנים. מתעסק וחופר בעבר המקולקל שלי. עשר שנים חלפו כלא היו. לפני כשנה הכרתי מורה חבר זה שאין מולו מעצורים, אדם חכם. עשיתי אצלו נשימות לפעמים צלח לפעמים לא. לפעמים הייתי נכנס עמוק ולפעמים ברדודים. לא ויתר, שיחות של שעות, תובנות אחרי סשן נשימה, תובנות שלא יכולתי לקבל באף מקום אחר. תובנות שמשנות, עם עבודה קשה, פתיחות עמוקה ורצון לשנות.
עידן ילך איתך יד ביד גם שטוב, אבל הכי חשוב גם שקשה. אני שנה אחרי תחילת העבודה שלנו. אני מרגיש אדם אחר אני נראה אדם אחר. האושר הזה שפתאום מגיע כל הזמן, יש גם ימים עם אנרגיה נמוכה הכל בסדר גם על זה אנחנו עובדים כל הזמן,
איך לדעת לעצור רגע ולהקשיב לעצמנו. ואז הכל חוזר בחזרה אנרגיות גבוהות, רצון לעשות, ליהנות, פוקד כמעט כל יום את החדר כושר, פוגש חברים ויש הרבה ברוך השם שחזרו לחיים והתווספו אחרים! אבל הפעם אני נוכח, מקיים דיאלוגים צוחקים פשוט ער. ואז באמת נהנים הרבה יותר מהרגעים היפים של החיים.
עידן תודה רבה אוהב❤️