מאת: אור עזר

טלפון:

תוכן ההודעה:
כשהגעתי לתהליך הייתי במקום קצת מטלטל. הרבה דברים זזו בי בו זמנית, אבל לא הייתה לי בהירות להבין מה באמת קורה בפנים. הרגשתי עומס רגשי, חלקים שלא קיבלו מענה שנים, ודפוסים שעדיין ניהלו אותי בלי שבחרתי בהם. הסתובבתי עם לב פתוח אבל גם עם תחושה שאין לי באמת מרחב שמכיל את כל זה. הגוף היה דרוך, בראש היה בלבול שקט, ובאיזשהו שלב הודיתי בפני עצמי שאני צריך תמיכה ושאני רוצה לעבור דרך ושלא חייבים לעשות את זה לבד.

דרך הנשימה והמפגשים משהו בי התחיל להירגע. הרעש הפנימי ירד לאט. המקום שרק רצה להוכיח שהוא בסדר הפסיק לנהל את כל הסיפור. נכנסתי לנוכחות אחרת. התחלתי להבין מה באמת שלי ומה מגיע מפחדים ישנים. חלקים שהיו קפואים התחילו לזוז וחלקים שהיו רועשים נהיו שקטים. נהייתה לי בהירות לגבי עצמי, לגבי הגבולות שלי, לגבי הרצונות שלי ולגבי איך אני נכנס לקשרים.

אחד הדברים הכי משמעותיים במסע הזה היה להתחיל לבנות עוגן פנימי. עוגן פנימי בשבילי זה לא להיות חזק זה להיות יציב מבפנים. זה להישען על עצמי במקום לחפש הצלה מבחוץ בכל פעם שמשהו זז. העוגן הזה נותן שקט. הוא מאפשר לי לנשום בתוך מצבים שבעבר היו מטלטלים אותי. הוא מאפשר בחירות נקיות, נוכחות כנה ותקשורת מדויקת. זה משאב שממשיך לעבוד בי גם מחוץ למפגשים בכל יום מחדש.

משהו נוסף שנפתח בי הוא החיבור למהות ולייעוד שלי בעולם הזה. תמיד הרגשתי שיש בי קריאה פנימית להאיר, לגעת, לעזור לאנשים לזוז מהמקום שבו כואב למקום שבו נפתח מרחב. אבל לפני התהליך זה היה כמו ניצוץ בלי אדמה. הנשימה והעבודה הפנימית חיברו אותי לאדמה הזו. זה נתן לי בסיס יציב יותר לעמוד עליו, להבין מי אני בעולם ומה אני בא לתת. היום אני מרגיש יותר מחובר לשליחות שלי, יותר אמיתי בנוכחות שלי, ויותר פתוח להביא את הקול שלי ואת הלב שלי בצורה מלאה.

הנשימה הפכה לכלי חי בחיים שלי. אני מרגיש אותה ברגעים של עומס, בשיחות עומק, במפגשים אינטימיים וגם במקומות שבהם פעם הייתי נסגר אוטומטית. אני מקשיב היום יותר פנימה למה שהגוף מרגיש ולמה שהלב מבקש. הרוך והדיוק שהיו במפגשים ממשיכים בתוכי גם כשאני לבד. יש בי יותר בהירות, יותר אמת ויותר חופש לבחור את עצמי בלי פחד.

ואם מישהו היה עומד עכשיו במקום שאני הייתי בו כשהגעתי, הייתי אומר לו שלא צריך להיות מוכן עד הסוף. מספיק שיש בפנים משהו קטן שקורא. התהליך הזה עדין ועמוק ומדויק. הנשימה פותחת דלתות שלא תמיד ידענו שקיימות בתוכנו. ובעיקר יש כאן מרחב בטוח ואנושי שמאפשר סוף סוף להניח את מה שמכביד, לנשום לתוכו, ולגלות שהדרך החדשה שמתחילה מבפנים יכולה גם להוביל אותך למהות האמיתית שלך בעולם הזה.