מאת: מיכל

אני רוצה להודות לאשה מאוד מיוחדת בחיים שלי, שולמית רונן, אשה שהגיעה לחיי לפני כשנה בערך ונוצר בינינו קשר שמעבר למילים, כשנגמרה תוכנית הבית בה שתינו היינו חברות, הרמתי אליה טלפון לפי דחף, לפי הרצון לשנות משהו קטן בי...
לא תמיד קל לשמור על קשר, במיוחד כשצד אחד נותן יותר פוש, או מה שקוראים לו החיים,דברים משתנים ואנשים מתמוססים להם..מיותר לציין שעם שולמית זה לא קרה... במאין יכולת טלפתית היא תמיד שם כשאני צריכה אותה, כמו באותו ערב שישי סוער כשהיא עברה במחשבותיי וכמו היא הרגישה והתקשרה אלי.
אותה אשה מדהימה וענווה שמלאה בככ הרבה לב, בחרה בי לחברה, בחרה בי כדי לתמוך בי, כדי שאוכל להאיר באור שלי בשיא הכוח, אותה אחת שבחרה להאמין בי ולתמוך בי ולתת בעיטה כשצריך רק בגלל שהיא רואה אותי, מהמקום הכי נקי בעולם..ואני זכיתי בה.. מקווה שהיא יודעת ( עכשיו בטח תקבל מושג קטן