מאת: מורן, קצינה בסדיר

את גילת זכיתי להכיר פעמיים בחיי, בפעם הראשונה לפני כארבע שנים כמורה ומחנכת נפלאה ובפעם השנייה לפני מספר חודשים כמאמנת אישית נפלאה לא פחות.
כאשר שמעתי שהיא עוסקת באימון היה זה רק טבעי לפנות אליה, מתוך היכרותי עם אופייה הנעים, שאפתנותה, מקצועיותה והתמדתה הבלתי נלאית.
נכנסתי אל תהליך האימון סקפטית וחוששת, מלאת משקעים וסדקים שהיו חבויים בי כל כך עמוק עד שאת הסיבות לחלקם אף לא ידעתי למנות.
עם הזמן נחשפתי וחשפתי, גילת הובילה אותי למציאת פתרונות ששינו את הרגשתי מן הקצה אל הקצה וכולם נבעו מנבכי נפשי, מתוכי, ללא כל זיוף, מלאכותיות או מנטרות שחוקות.
למרות היותי אדם מצליח, קצינה בצבא, עם שאיפות וציפיות גבוהות מעצמי,
הרגשתי שמשהו עוצר אותי מלהמריא, אותו "משהו" היה להפתעתי – אני.
לפני תהליך האימון המילה "חוסר" צורפה אצלי כמעט בטבעיות אל המילים – בטחון עצמי, אסרטיביות, אמונה עצמית, הגשמה עצמית ותחושת שלמות.
כיום אין למילה "חוסר" זכר, לא מילולי ולא נפשי, מילים אלו עומדות איתנות בפני עצמן כתכונות אופי ברורות שקיימות בי.
למדתי, בעזרת גילת, מה עוצמת הכוחות החבויים בי פנימה, ועל איך שאושר אמיתי מקרין אל החוץ.
מדהים היה להרגיש את השינוי בתוכי, להרגיש חייה ושלמה שוב, משקמת את ההריסות שיצרתי בעצמי.
במסירות אין קץ גילת עקבה והדריכה, ידעה להרים אותי חזרה למעלה גם ברגעים בהם נשברתי והיה נדמה לרגע שהכל אבוד, מצאתי אצלה מקלט וכתף תומכת שהייתה זמינה עבורי בכל עת.
מרגש אותי להסתכל אחורה, על המורן שהייתי, ולראות כמה קיצוני השינוי שחל בי.
ממורן חסרת הביטחון והאמונה העצמית, זו שמקריבה הכל למען כולם ושוכחת את עצמה בדרך, לאדם שאני כיום – אסרטיבית, מלאת ביטחון עצמי, מאמינה בעצמי ובדרכי ועדיין יודעת כיצד לעזור ולתמוך גם באחרים מבלי לשים עצמי כקורבן לרצונותיהם.
אותן סיבות למשקעים ולסדקים הרבים בתוכי צצו ועלו אחת אחת כבאורח פלא, החל בי עצמי וכלה אף באנשים הקרובים והאהובים עליי ביותר, מגוונות הסיבות שיכולות לגרום לאדם לשקוע ועם כל אחת מהן נתנה לי גילת כלים להתמודד ודרכים לצמוח מתוך הקושי.
החודשים האחרונים היו לי מסע מרתק, שנערך יד ביד עם אישה מדהימה,
מסע אל תוך תוכי, אל הסובבים אותי, אל ילדותי ושנות התבגרותי, אל העבר, ההווה ואל העתיד המשוחרר ממשקעים וחששות ומוביל אל הצלחה ושלמות.
הייתי כותבת תודה אבל זו מילה קטנה מדי.
מורן.