מאת: מרינה

אסתר היקרה,
היה נדמה לי בתמימותי שפענחתי את רזי העולם, וחיי נדמו צפויים 23 "לפני כשנה,"ממרומי" גיל
הגורל הפגיש אותי איתך לא ממקום של חיפוש עצמי דווקא, אלא כתוצאה מבעיה וידועים מראש.
פיזית שהקשתה עליי לתפקד במצבים מסוימים, ולאחר שהרפואה הקונבנציונאלית לא סיפקה לי
מענה, ואף גרמה לי לחוש מתוסכלת ומיואשת.
בהיותי אדם רציונאלי (אולי מידי רציונאלי), אודה שהייתי סקפטית מעט בתחילת התהליך, ובכל זאת
התמסרתי לטיפול בכל ליבי, מלאת תקווה שיש דבר מה, מעבר להגיוני ולמקובל, שיהווה מרפא
לבעיה ה"מוזרה" שלי, שאותה טובי הרופאים לא ידעו אפילו לאבחן.
השינוי בתפיסה שלי החל כאשר בעיית הראיה השתפרה פלאים. ואולם, זו הייתה רק תחילת
במהלך המפגשים שלי איתך בשנה האחרונה, נחשפתי לעולם שלם התהליך הפנימי שעודני עוברת.
ומרתק שלא ידעתי על קיומו – עולם שבו הגוף והנפש הם אחד, עולם שבו מכאובי הנפש לא
מודחקים על ידי תרופות מערפלות, עולם שבו מותר, ואפילו צריך, לתת ביטוי לרגש במלא עוצמתו,
עולם שבאמצעותו אוכל להיות אדם שלם ומאושר יותר.
אסתר,
עדיין בתחילת דרכי לגילוי העצמי שלי, אולם אני חשה צורך לומר לך תודה. אמנם אני נמצאת
טיפול הומיאופתי הוא תורה שלמה, כך למדתי לגלות, וודאי קיימים אנשי מקצוע רבים שמטפלים
באמצעותו; אולם עבור אדם כמוני, שלא מרבה להחצין את רגשותיו, תהליך הטיפול הרגיש והעמוק,
המצריך חשיפה טוטאלית של מסתרי הנפש, הוא קשה כפליים. על כן, רוצה אני להודות לך מכל ליבי
על הרגישות שלך, על ההבנה, החום וההקשבה. תודה על כך שבדרכך השלווה והאינטליגנטית, את
מנחה אותי בהתמדה ובביטחון לעבר מציאת האמת הפרטית שלי."
בהערכה רבה ובברכת שנה טובה,

מרינה.