מאת: סנדי

סנדי, אקדמאית ועובדת בכירה
2007-2009
הגעתי אל בת שבע בשלב שחשבתי בעצם לזרוק את כל מה שהשגתי בחיים שלי, לעזוב את העבודה, את הארץ. אחד מהדברים שאת הכי עשית זה מיפוי של מצב, מה בדיוק המצב, לא איך שאני חווה אותו אלא מבחינה אובייקטיבית, מה החולשות והעוצמות שיש בי…
נתת לי לפגוש את האמת שלי שאני אדע להתמודד עם האתגרים. אחד הדברים שאני מעריכה ואוהבת בטיפול, שאנו לא רק עושים ניתוח של העבר, אלא בהווה ובעתיד, למרות שנוצרת הבנה להשפעה של העבר. לא רק מה כואב, אלא איך אני מנקה את הפצע, לא רק למה זה כואב אלא יותר מזה, איך אני מתמודדת עם זה מחר בבוקר כאשר אני קמה.
לדעתי, כמי שעברה טרפיה פסיכולוגית מספר שנים, זה עיקר העבודה שלא צריכה להיות על למה כואב, אלא על איך אני מבריאה. ללכת לפסיכולוג זה לצאת בהרגשה של "מה עשו לי?!" ולהאשים את ההורים ומאצלך יוצאים ואומרים "אוקיי יש לי בעיה, אז אני אקח אחריות!"
את גם שמה את הדגש על החיות