מאת: אווה

לפני שהתחלתי את התהליך הייתי מתוסכלת, ממורמרת ותקועה. כל הזמן קטרתי ואז כעסתי על עצמי על כך - כי זה בכלל לא אני. לא חשבתי על הצרכים שלי, אלא רק איך להקל ולעזור לאחרים, ובסוף פגעתי בעצמי.

כבר בתחילת הדרך במפגשים שלנו הייתה פריצה - הבנתי שכל נקודת המבט שלי פספסה אותי. התחלתי להסתכל על הכל מהמקום שלי, להתחבר לצרכים שלי ולפעול מתוכם. משם התסכול והתקיעות פשוט נעלמו.
היום אני מרגישה שגורלי בידיי. אני לא מחכה שמשהו יקרה - אני יוצרת, פועלת, בוחרת את מה שטוב לי. למדתי לשים גבולות, לשמור על עצמי בלי רגשות אשם, ובאופן מפתיע קיבלתי מהסביבה יותר הערכה וכבוד.
המסוגלות שלי עלתה, אני חולמת - והחלומות שלי כבר לא נראים כפנטזיה, אלא כמשהו בר־השגה.