מאת: רינה קשטן

יהודית יקירתי,
איזה מפגש. עדיין מהדהדות המלים שלך, התחושות שעלו, החיבורים השונים שלא פגשתי עדיין בשיקוף מבחוץ. ועם זאת, כל כך בבית...
אתמול הרגשתי כזאת תחושת הקלה כשיצאתי ממך. כמו נחשפתי במובן הטוב. (ואת יודעת עד כמה זה לא מובן מאליו אצלי ברמה הזאת) נחשפתי במרחב בטוח.

ויותר מזה- אני מרגישה בידיים בטוחות. לא זוכרת מתי הרגשתי ככה מול מישהו. תמיד הייתי בוכה לאלוהים ברגעים קשים- למה הכל לבד? למה אין מישהו שיחזיק גם לי את היד? והתייחסתי לזה במובן התומך, המכיל, הקולט. אפילו לא בן זוג.... מישהו, נשמה בגוף
אתמול כמה פעמים שיגרתי לו, לאלוהים- אגרת תודה עלייך ועל המפגש אתך.

אני מצפה מאוד למסכת המפגשים שלנו. אין לך מושג עד כמה אני מוכנה לזה
תודה לך יהודית יקרה על שנכנסת לחיי. תודה שאת מאפשרת לי לעבור את התהליך הזה

יש שם סוג של אמירה: אתה חשוב לי. אני רוצה לעזור לך ואני מוכנה להפגין את זה גם דרך ויתור מהצד שלי כדי שעדיין יישאר מצב של וין- וין לשנינו. זה כאילו שאת אומרת- שנינו בזה: אין פה אשליית נפרדות- אני אעזור וגם את תתאמצי מהצד שלך. כל אחד עושה אקסטרה מייל. זה נותן לי להרגיש שאני ממש לא לבד. תודה רבה גם על זה.
.זה רק נוגע בקצה של האהבה הגדולה שיש בך לבני אדם.

הלכתי לישון אתמול כל כך תשושה אבל מסוג התשישות המתוקה הזאת של הרפיה. להרפות מהצורך להחזיק את עצמי לבד... נעים לי לדעת שאת נכנסת לתמונה. שאני יכולה להיעזר בך. ואני באמת סומכת עלייך (לא מהשכל- הוא לא סומך:) סומכת עלייך מהבטן... :) מצחיק, באותה מידה שאני סומכת עלייך אני מזהה שזה קשור לכך שאני גם סומכת על עצמי מולך..

שיהיה לך המשך שבוע מלא שפע, נסים ואהבה

חיבוקים ותודות,