מאת: טלי

היי לואיז,

הגעתי אל הלא נודע.
ידעתי דבר או שניים על עולם הרוח,
אך תמיד חשבתי שאתה נעלם לעצמך מהתודעה כשאתה בעולמות הרוח.
ולא.
זה היה מעין מסע מודע אל מחוזות לא מודעים.
וברור שהמחוזות הללו מלוים אותי שצל, כגוף רפאים, מעיבים או תומכים.
הכרתי את העולם שראיתי. הוא לא היה זר לי.
איך, ולא אדע איך, ידעתי מי הוא מי בנוף הזה.
היה ברור לי שמי שאני רואה במראה גוף אחר וזר הוא אדם שאני מזהה בבירור.
ודעתי מה קרה שם. אולי קצת פחדתי לזכור.
וברגע שהעזתי לזכור - התחילו לזרום תובנות.
את, לואיז, היית שם לצדי בעדינות מאד גדולה.
כמו שקבלת אותי בעדינות, הדרכת אותי צעד צעד בעדינות.
הסברת גם מה שחשבתי שלא טעון הסבר, וטוב שהסברת כי שמעתי דברים חדשים...
וכשיצאנו משם חזרה לכאן - התובנות נשארו אתי.
לא היה צריך לחזור על הדברים.
במצב המופלא של חצי ערות -
הרגשתי עומדת על ארבע רגליים :
שתיים כאן ושתיים שם.
אכן מופלא.

עכשיו קל לי יותר. קל לי על הלב.
הורדתי טונה וחצי , במיוחד במשא ייסורי המצפון הכבד שהיה לי על הכתפיים.
התובנות היו לשרירים חדשים בגוף הנפש שלי.

ולך, לואיז - תודה !
תודה רבה על עדינותך, חמימותך,
על הליווי הסבלני כל כך לאלף נקודות קטנות של התעקשות ושאלות אינסופיות,
ועל הזמן שלוקח התהליך הזה...
ותודה על שאת = את,
על האמון ועל רוחב הלב .
באהבה גדולה -
טלי